<h1>סמ"ג לאוין סימנים כ'—כ"ב</h1>
<h2>דף מג.</h2>
העושה עבודה זרה לעצמו אף על פי שלא עשאה (אלא לעצמו) [בעצמו] ואף על פי שלא עבדה לוקה שנאמר (שמות כ' ד') לא תעשה לך פסל וכל תמונה (ע"פ רמב"ם ע"ז פ"ג הל' ט' ע"ש ורש"ל). העושה עבודה זרה בידו לאחרים אפילו עשאה לגוי לוקה שנאמר (ויקרא י"ט ד') ואלהי מסכה לא תעשו [לכם], לפיכך העושה עבודה זרה לעצמו לוקה שתים (רמב"ם שם). שלא לעשות צורה לנוי אף על פי שאינה עבודה זרה שנאמר (שמות כ' כ') לא תעשון אתי אלהי כסף וגומר, כלומר צורת אדם של כסף ושל זהב לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהם (של עבודה) [לעבודה] זרה ואין אסור [לצור] לנוי אלא צורת אדם בלבד והוא שתהא בולטת אבל משוקעת או (צורת) [צורה] של סמנין מותר (ע"פ רמב"ם שם הל' י') כדאיתא בפרק כל הצלמים (ע"ז מ"ג ב'). כתב מורי (שם תד"ה שאני ר"ג) כי בה"ג (דף קכ"א ב') העמיד טבעת דרב יהודה דאמר סמי עיניה דדין (בצורה) [בצורת] דרקון והא דחיישינן שם לחשד באנדרטי לפי שהוא צלם גמור ויש בו כל הגוף אבל פרצוף אדם לבדו לא מצינו שיהא אסור, ואומר אני שאין להקל בזה מאחר שאין כאן ראיה ברורה. שנינו בפרק כל הצלמים רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדים אסורים שעל המבוזים מותרין ובגמרא (שם מ"ג ב') מפרש מבוזין מטפחות וסדינים ורבינו חננאל (שם תד"ה שעל) גורס מטבעות, ובירושלמי (שם פ"ג ה"ג) אומר דכוסות (וקיתון) [וקיתונות] מבוזין הם שדרך לשקען במים. טבעת שיש עליה חותם שהיא צורת אדם אם היתה הצורה בולטת אסור להניחה ומותר לחתום בה ואם הייתה שוקעת מותר להניחה ואסור לחתום בה מפני (שהחותם) [שהנחתם] תעשה הצורה בולטת (רמב"ם שם הל' י"א). ואמרינן נמי (שם), שאסור לעשות דמות חמה ולבנה וכוכבים ומזלות שנאמר לא תעשו אתי אלהי כסף, לא תעשו בדמות שמשי שהם אתי במרום ואפילו אין הצורה בולטת בו שברקיע הם שקועים וכן פר"ת ור"י (שם תד"ה והא ר"ג). בד"א בעושה אבל במוצא שנינו דהמוצא כלים [מכובדים] ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח, פירוש דרקון הוא (עניין) [כמין] נחש ואומר שם (מ"ג א') שיש לו ציצין בין פירקי צוארו. צורת הבהמה וחיה ועוף וצורות (ירקות אילנות) [דרקון ואילנות] ופרחים מותר לצור אותם ואפילו הצורה בולטת (ע"פ רמב"ם שם ע"ש).
